וַיָּמִ֥ירוּ אֶת־כְּבוֹדָ֑ם בְּתַבְנִ֥ית שׁ֝֗וֹר אֹכֵ֥ל עֵֽשֶׂב׃

וימירו כבודם - כינוי לכבוד השם, כדרך כי נאץ נאצת, והכינוי כנגד דוד המלך דרך מוסר ולא אמר לו: כי נאץ נאצת השם ילעגו למו.

וטעם אוכל עשב - דרך בזיון וקלון.

וימירו. האל יתברך שראו כבודו על הר סיני בשור אוכל עשב על השור אומר לא על תבניתו:

וימירו. חלפו כבוד המקום בתבנית שור:

כבודם. כבוד המקום אלא שכינה הכ׳‎:

אוכל עשב. הזכירו בגנותו שמלכלך העשב ברירו ואוכלו:

וימירו. מלשון תמורה וחלוף: