שָׁ֣לַֽח חֹ֭שֶׁךְ וַיַּחְשִׁ֑ךְ וְלֹא־מָ֝ר֗וּ אֶת־[דְּבָרֽוֹ] (דבריו)׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
שלח - אולי ישאל השואל: אם לחשך מקרה איך יהיה שליח אולי יעיר זה השואל משנתו ויראה, כן יהיה דברי אשר יצא מפי אשר שלחתיו.
ויחשיך - ארץ חם הכתוב למעלה.
ולא מרו - שב אל משה ואהרן, או אל אותותיו. והזכיר מכת חשך, כי בעבורה נתן פרעה רשות ללכת לעבוד השם ואחר כן שב להזכיר המכות והחל מהראשונה.
שלח. לא הזכיר המכות על הסדר וגם לא הזכיר כולם כי כתובות הם בתורה והזכיר מקצם לזכר האותות וכן עשה במזמור האזינה עמי תורתי:
ויחשיך. החשיך את הארץ:
ולא מרו את דברו. כן כתוב וקרי דבריו והעניין אחד אלא שזה כלל וזה פרט:
ולא מרו. האותות ושזכר לא מרו את דבר ה' אלא באו עליהם בדברו. או פירוש ולא מרו משה ואהרן את דבר ה' בכל אשר היה שולחם היו הולכים אע"פ שהיה גוער בהם פרעה:
ויחשיך. החשיך את הארץ:
ולא מרו. האותות לא מרו את דבר ה׳ וכאשר צוה כן היה וכן באו:
מרו. ענין מרוד וסרוב:
שלח חשך ויחשך, החשך היה המכה האחרונה וסיום השלשה סדרים, שכבר בארתי בפי' התורה שבאו המכות בשלשה סדרים, דצ"ך עד"ש באח"ב, להורות על שלשה ענינים ובסוף כל סדר באה מכה אחת בלא התראה בתחלה, שהם כנים שחין חשך שהיה סיום הסדר ודרך עונש כמ"ש בסי' ע"ח, והיה חשך המכה האחרונה וסיום הסדרים, כי במכת בכורות לא הקשה עוד את לבו ושלחם, ושיעור הכתובים ששם בם דברי אתותיו ומופתים עד ששלח חשך ויחשיך, שעד חשך ועד בכלל היו אותותיו ומופתיו, כמ"ש כי אני הכבדתי את לבו למען שיתי אותותי אלה בקרבו, והאותות האלה כולם באו ולא מרו את דברו מעתה מתחיל לחשב המכות שבאו עד מכת חשך:
