כִּ֤י ר֣וּחַ עָֽבְרָה־בּ֣וֹ וְאֵינֶ֑נּוּ וְלֹֽא־יַכִּירֶ֖נּוּ ע֣וֹד מְקוֹמֽוֹ׃

כי רוח - תעבור בציץ ותיבשנו וכאילו לא היה וככה האדם.

וטעם לא יכירנו - כי המקומות יפרישו בין הפרטים, כי אין גוף בלא מקום ולא יעכב שנים מקומות.

איננו. כלומר איננו בין החיים:

ולא יכירנו עוד ממקומו. שהיה בו בעודנו חי לא יכירנו עוד:

כי רוח. כאשר עברה בו רוח קימעא של זעם אז אינו עוד בעולם ואם היה חוזר למקומו לא היו מכירים בו באנשי מקומו כי נשכח מלבם וכאומר אם כן הוא פן יאמר האדם איה א״‎כ חסד האל:

כי, מפרש נגד מ"ש אנוש כחציר ימיו כי רוח עברה בו ואיננו, כמו שהרוח מייבש את החציר כן ימות מהרה, ונגד מ"ש כציץ השדה כן יציץ מפרש שלא יכירנו עוד מקומו שאינו דומה כחציר שגם אחר שנתלש יש בו ממש רק כציץ שנובל ואין בו ממש כלל עד שמקומו לא יכירנו עוד: