שׁוֹפְטִים ט׳ · כ״ט

וּמַן יִמְסַר יַת עַמָא הָדֵין בִּידִי וְאַעֲדִי יַת אֲבִימֶלֶךְ וַאֲמַר לַאֲבִימֶלֶךְ טַקֵיס יַת מַשִׁרְיָתָךְ וּפוּק:

ומי יתן. הלואי והיה העם הזה ברשותי, אז הייתי מסירו ממלוכה מכל וכל:

ויאמר לאבימלך. אמר להגיד לאבימלך, הרבה צבאך מה שתוכל וצאה עמי למלחמה:

צבאך. צבאות עם:

ומי יתן. שאהיה מושל פה אסירה אותו ממלוכה, ויאמר לאבימלך צוה שכל השומע יגיד לאבימלך שירבה צבאיו ויצא למלחמה כי התקשרו העם נגדו.