וַתֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ הַגֶּ֔פֶן הֶחֳדַ֙לְתִּי֙ אֶת־תִּ֣ירוֹשִׁ֔י הַֽמְשַׂמֵּ֥חַ אֱלֹהִ֖ים וַאֲנָשִׁ֑ים וְהָ֣לַכְתִּ֔י לָנ֖וּעַ עַל־הָעֵצִֽים׃

וַאֲמַרַת לְהוֹן גוּפְנָא הֲאֶשְׁבוֹק יַת חַמְרִי דְמִנֵיהּ מְנַסְכִין קֳדָם יְיָ וּבֵיהּ חָדָן רַבְרְבַיָא וְאֵיהַךְ לְמֶעְבַּד מַלְכוּ עַל אִילָנַיָא:

המשמח וגו׳. כי אין אומרים שירה בבית המקדש כי אם בעת ניסוך היין (ברכות לה ב), ובאנשים נאמר (תהלים קד טו), ויין ישמח לבב אנוש:

תירושי. ייני:

ותאמר להם הגפן. אבל גם הגפן שהוא החכם המדיני לא ירצה לעזוב שלימותו שנמצא בו דבר משמח אלהים ואנשים, שהוא טוב המדות שפרים צדקה וחסד ורחמים, ישמח בם אלהים, וטיב ההנהגה ישמחו בה אנשים, ואיך ינוע על העצים?!

ואמר על היין המשמח אלהים ואנשים בעבור נסוך היין שהיה במקדש: