שׁוֹפְטִים ט׳ · י״א

וַאֲמָרַת לְהוֹן תֵינָתָא הֲאֶשְׁבוֹק יַת חוּלְיִי וְיַת דְבֵילְתִּי שַׁפִּירְתָּא וְאֵהַךְ לְמֶעְבַּד מַלְכוּ עַל אִילָנַיָא:

מתקי. מלשון מתוק:

תנובתי. פריי, כמו (איכה ד ט) מתנובת שדי:

ותאמר להם התאנה. אבל גם איש כזה אחר שיש לומר איזה שלימות מדומה ערב לעצמו, לא ירצה לעזבו בעבור העם, כמו שאמר ישא ביום ההוא לאמר לא אהיה חובש ובביתי אין לחם ואין שמלה, וזה שאמר: החדלתי את מתקי, ובזה לא אמר שיש בו תועלת לאלהים ולאנשים, כי באמת מחלק הערב אין בו תועלת אמתי כלל.