שׁוֹפְטִים ה׳ · ה׳

טוּרַיָא זָעוּ מִן קֳדָם יְיָ טוּרָא דְתָבוֹר טוּרָא דְחֶרְמוֹן וְטוּרָא דְכַרְמְלָא מִתְרַגְשִׁין דֵין עִם דֵין וְאָמְרִין דֵין לְדֵין דֵין אֲמַר עֲלַי תִּשְׁרֵי שְׁכִנְתֵּיהּ וְלִי חַזְיָא וְדִין לְדֵין אֲמַר עֲלַי תִּשְׁרֵי שְׁכִנְתֵּיהּ וְלִי חַזְיָא אַשְׁרֵי שְׁכִנְתֵּיהּ עַל טוּרָא דְסִינַי דְהוּא חֲלָשׁ וּזְעֵיר מִכָּל טוּרַיָא דֵין סִינַי מִתְרְגִיף וּמִתְרְגִישׁ וְסָלִיק תְּנָנֵיהּ כִּתְנָנָא דְאַתּוּנָא מִן קֳדָם דְאִתְגְלֵי עַלוֹהִי יְקָרָא דַייָ אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל:

הרים נזלו. מגודל הרעדה, ונטפו זיעה:

זה סיני. כמו זה הר סיני, שנאמר בו (שמות יט טז), ויחרד כל ההר, כמו כן חרדו כולם מפחד ה׳ הנלחם לישראל:

נזלו. ענין נטיפה, כמו (במדבר כד ז) יזל מים מדליו:

והרים נזלו. למטה, עד שנמס הכל והיה למים. מפני ה' זה סיני, רצה לומר שנמוגו מפני ה' שבא מהר סיני, אשר נתן עוז לעמו, מפני ה' שהוא אלהי ישראל ע"י השגחתו הדבוקה בם, והמופתים שעשה להם.

הרים נזלו. יתכן שרמז בזה על מתן תורה ואמר שגם ההרים בעצמם נזלו ונתכו וחרדו מפני ה' וזה היה ביום מ"ת שנתחדש המופת מן ההר ההוא זה הר סיני אז נזל מפני ה' אלהי ישראל ובזה נשלם בקיצור זכירת החסדים שעשה השם לישראל במלחמות האומות ולחם בם מלחמות תנופה כענין מ"ת והנפלאות שחדש שם שהיו סבה שיאמינו ישראל בו ויקבלו מצותיו: