שִׁמְע֣וּ מְלָכִ֔ים הַאֲזִ֖ינוּ רֹֽזְנִ֑ים אָנֹכִ֗י לַֽיהֹוָה֙ אָנֹכִ֣י אָשִׁ֔ירָה אֲזַמֵּ֕ר לַֽיהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
שְׁמָעוּ מַלְכַיָא דַאֲתוֹ עִם סִיסְרָא לִקְרָבָא אֲצִיתוּ שִׁלְטוֹנַיָא דַהֲווֹ עִם יָבִין מַלְכָּא דִכְנָעַן לָא בְּחֵילַתְכוֹן וְלָא בִּגְבוּרַתְכוֹן אִתְגַבַּרְתּוּן וּסְלֵקְתּוּן עַל דְבֵית יִשְׂרָאֵל אֲמַרַת דְבוֹרָה בִּנְבוּאָה קֳדָם יְיָ אֲנָא מְשַׁבְּחָא מוֹדָא וּמְבָרְכָא קֳדָם יְיָ אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל:
שמעו מלכים. את אשר אני דובר, למען תיראו להלחם עוד בישראל:
אנכי לה׳. רצה לומר, על אשר אנכי לה׳ ולחלקו להאמין בו, לזה:
אנכי אשירה. על התשועה הבאה לי ממנו:
האזינו. הטו אוזן לשמוע:
רזנים. ענין שררה, כמו (תהלים ב ב) ורוזנים נוסדו יחד:
שמעו מלכים. עם רוזניהם שהם שרי העצה, (ומבואר אצלנו שאל הנושא החשוב יאמר לשון שמיעה ואל הנושא הפחות לשון האזנה, כמו שאמר בפירוש ישעיה א) אתם מלכים, אל תחשבו שהיה זה דבר טבעי, כי אנכי לה' אנכי אשירה. אנכי איחס נצחון זה לה' ולו אשירה.
והנה יש הבדל בין שיר וזמר. שהזמר הוא מדרגה יותר גדולה מן השיר, והסדר תמיד שירו לו זמרו לו, אשירה ואזמרה. שהזמר מוסיף על השיר, והתבאר אצלי שהזמר מיוחד רק מה שמשבח את ה' על ענינים השגחיים או נסים וכדומה.
ויש הבדל בין ה' ובין אלהי ישראל - שציון אלהי ישראל מציין תמיד ההשגחה המיוחדת בישראל שע"י ינוסס עמם נס להתנוסס, ובזה אמרה כי תשיר מצד שהוא ה' בורא העולם ומנהיג ההנהגה הכללית, וגם תזמר מצד שהוא אלהי ישראל ומנהיג אותם בהשגחה נסיית בדרך פלא.
ושני פסוקים האלה הם כעין הקדמה אל דברי השירה, מעתה תתחיל שירתה.
שמעו מלכים. ר"ל מלכי האומות כדי שיראו מלהרע לישראל:
אנכי לה'. ר"ל כי לא עם אחר ולזה נאה לי לשיר ולזמר לה' אלהי ישראל כי הפליא חסדו לי:
