גִּלְעָ֗ד בְּעֵ֤בֶר הַיַּרְדֵּן֙ שָׁכֵ֔ן וְדָ֕ן לָ֥מָּה יָג֖וּר אֳנִיּ֑וֹת אָשֵׁ֗ר יָשַׁב֙ לְח֣וֹף יַמִּ֔ים וְעַ֥ל מִפְרָצָ֖יו יִשְׁכּֽוֹן׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
דְבֵית גִלְעָד בְּעִבְרָא דְיַרְדְנָא שָׁרָן וּדְבֵית דָן גָזוּ עָבְרוּ יַרְדְנָא וְשַׁוִיאוּ נִכְסֵיהוֹן בִּסְפִינָן דְבֵית אָשֵׁר עַל סְפַר יַמַיָא שְׁרוֹ קִרְוֵי עַמְמַיָא דְפַּגָרוּ תָּבוּ וּבָנְיָן וִיתִיבוּ בְהוֹן:
גלעד וגו׳. רצה לומר, אם נחשב שלזה לא בא ראובן למלחמה, על כי נחלתו היא בעבר הירדן רחוקה ממקום המלחמה, הלא גם גלעד שוכן בעבר הירדן ועם כל זה בא למלחמה, כמו שכתוב למעלה (פסוק יד) מני מכיר וכו׳, והוא גלעד:
ודן וגו׳. רצה לומר, אף על דן יש להתרעם מאד, כי למה יקבץ כל אשר לו לשומם בספינות ולברוח, הלא נחלתו קרובה למקום המלחמה, ומדוע אם כן ברח ולא בא למלחמה אשר וגו׳. רצה לומר, עם שגם אשר לא בא הנה, לא במעל עשה, רק על כי נחלתו היא בחוף הים על הספר ועריו המה פרוצים ופרוזים מבלי חומה, ולזה, בעל כרחו שכן אצל עריו הפרוצים, לבל יבאו בהם הגוים הסמוכים להספר:
יגור. יאסף, כמו (תהלים נט ד) יגורו עלי עזים:
אניות. באניות:
לחוף. לשפת הים, וכן (דברים א ז) בחוף הים:
גלעד בעבר הירדן שכן. הלא גלעד הוא שכן אצלי ושומר את ארצי ומפסיק ביני לבין האויב, לכן לא בא ולא נשתתף בצרת אחיו, וכן ודן למה יגור אניות, למה עסק דן במסחרו ויקבץ אניות ולא בא לעזר, גם ע"ז יש טעם מבואר, כי הוא אמר בלבו אשר ישב לחוף ימים הלא אשר מפסיק בינו לבין האויב ועל מפרציו ישכון, שאשר שומר פרצות ארצו מרגל אויב ולכן לא בא.
גלעד בעבר הירדן שכן. וא"ת כי מנעך מזה הירדן הלא גלעד ג"כ שוכן בעבד הירדן ועם כל זה בא לעזרת ה' בגבורים כמו שקדם והנני תמה על דן למה יגור אניות הנה נחלתו לא היתה מעבר הירדן ולא די שלא בא לעזרת ה' אבל ברח והניח עמו והלך עם קניניו בעבר הירדן באניות כמו שתרגם יונתן הנה אשר יש לו התנצלות אם לא בא לעזרת ה' כי הוא יושב על הספר ולזה היה ראוי לשמור ארצו ולשכון על המקומו' הפרוצים בארצו שלא יבאו שם האויבים:
