רֹכְבֵי֩ אֲתֹנ֨וֹת צְחֹר֜וֹת יֹשְׁבֵ֧י עַל־מִדִּ֛ין וְהֹלְכֵ֥י עַל־דֶּ֖רֶךְ שִֽׂיחוּ׃

דַהֲווֹ מְבַטְלִין עִסְקֵיהוֹן רְכִיבִין עַל אַתְנָן דַחֲשִׁיקָן בְּכָל מִינֵי צִיוּרִין וּמְהַלְכִין בְּכָל תְּחוּם אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל וּמִתְחַבְּרִין לְמִתַּב עַל דִינָא דַהֲווֹ אָזְלִין בְּאוֹרְחַתְהוֹן וּמִשְׁתָּעִין עַל גְבוּרָן דְאִתְעֲבִידָא לְהוֹן בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל:

רכבי. הן השרים הרוכבים על אתונות לבנות לרוב הגדולה, הן החכמים יושבי המשפט, הן הסוחרים ההולכים בדרך, כולכם שיחו ודברו תהלות ה׳, השרים, על אשר ישארו בגדולתם, והחכמים, על אשר יוכלו מעתה להרחיב לבם בחכמה מבלי טרדות פחד הגוים, והסוחרים, על כי ילכו מעתה בדרך סלולה, לא ארחות עקלקלות:

אתנות. נקבות החמורים:

צחרות. לבנות, כמו (יחזקאל כז יח) וצמר צחר:

מדין. מלשון דין:

שיחו. דברו, כמו (דברי הימים א טז ט) שיחו בכל נפלאותיו:

רכבי. ידבר על ג' מדרגות שהיו אז בין העם: א) עשירים הרוכבים על אתונות לבנות למסחר, ב) יושבי על מדין, הם השופטים והעוסקים בתורה, ג) העניים ההולכים על דרך לבקש מחייתם אתם הכתות כולכם שיחו וספרו נפלאות ה'.

רוכבי אתונות וגו'. הסוחרים הנכבדים רוכבי אתונות לבנות שהיו יושבים על דרך מדין ומתעכבים שם ולא יוכלו להשלים דרכם הישר מפני פחד אויב ויטו דרכם ללכת על דרך אחר והוא דרך שיחו כמו שאמר במה שקדם והולכי נתיבות ילכו ארחות עקלקלות: