וַיִּצְעֲק֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־יְהֹוָ֑ה כִּ֠י תְּשַׁ֨ע מֵא֤וֹת רֶֽכֶב־בַּרְזֶל֙ ל֔וֹ וְ֠ה֠וּא לָחַ֞ץ אֶת־בְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל בְּחׇזְקָ֖ה עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָֽה׃ {פ}

וּצְעָקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל קֳדָם יְיָ אֲרֵי תְשַׁע מֵאָה רְתִיכִין דְבַרְזְלָא לֵיהּ וְהוּא דְחַק יַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוּקְפָא עַסְרִין שְׁנִין:

כי תשע וגו׳. ולזה לא ערב לבם לגשת למלחמה, וצעקו בתפלה לה׳:

והוא לחץ וגו׳ בחזקה. דחק את ישראל בחוזק רב:

ברזל. חזקים כברזל:

ויצעקו. בראשונים (ג' ט' טו) כתוב ויזעקו ופה כתוב ויצעקו כי צעקה גדולה מזעקה. וזה מפני ג' טעמים: א) כי תשע מאות רכב ברזל לו, ולא הי' להם תקוה לנצחו בטבע ב) והוא לחץ כו' בחזקה ופירשו חז"ל בחרופין וגדופין ג) שארך זמן השעבוד עשרים שנה.