שׁוֹפְטִים ד׳ · כ״ד

וְאַזְלַת יַד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָזְלָא וְתָקְפָא עַל יָבִין מַלְכָּא דִכְנָעַן עַד דִי שֵׁצִיאוּ יַת יָבִין מַלְכָּא דִכְנָעַן:

ותלך וגו׳. רצה לומר, בכל פעם יותר:

וקשה. רוצה לומר: וחזקה:

ובסוף הענין הכריתו בני ישראל בימי דבורה את יבין מלך כנען ועל זה הנס שעשה הש"י לישראל על יד דבורה שרה היא וברק זאת השירה שזכר ואין הרצון בזה שיהיה ברק עוזר לה בעשיית שירה כי היא לבדה עשתה אותה והנה נזכר עמה ברק כזכר אז ישיר משה וגו':