וַתִּקַּ֣ח יָעֵ֣ל אֵֽשֶׁת־חֶ֠בֶר אֶת־יְתַ֨ד הָאֹ֜הֶל וַתָּ֧שֶׂם אֶת־הַמַּקֶּ֣בֶת בְּיָדָ֗הּ וַתָּב֤וֹא אֵלָיו֙ בַּלָּ֔אט וַתִּתְקַ֤ע אֶת־הַיָּתֵד֙ בְּרַקָּת֔וֹ וַתִּצְנַ֖ח בָּאָ֑רֶץ וְהֽוּא־נִרְדָּ֥ם וַיָּ֖עַף וַיָּמֹֽת׃

וּנְסִיבַת יָעֵל אִתַּת חֶבֶר יַת סִכַּת מַשְׁכְּנָא וְשַׁוִיאַת יַת אַרְזַפְתָּא בִּידָהּ וַעֲלַת לְוָתֵיהּ בְּרָז וּנְקִישַׁת יַת סִכְּתָא בְּצִדְעֵיהּ וּנְעָצַת בְּעַרְעָא וְהוּא דְמוּךְ וְאִשְׁתַּלְהִי וּמִית:

יתד האהל. היתד העשוי לתקוע בארץ עם שפולי האהל:

בלאט. לבל יעור משנתו:

ותצנח בארץ. הכתה במקבת על היתד עד שחלף רקתו ונתחב בארץ:

והוא נרדם. רצה לומר, על שהיה נרדם משתיית החלב ועיף על כי נס ברגליו, ולזה מת מיד:

יתד. מסמר:

המקבת. שם כלי, ובו מכין ביתד לנעצו בארץ, וכן (ישעיהו מד יב) ובמקבות יצרהו:

בלאט. בהסתר ובחשאי, כמו (רות ג ז) ותבא בלט ותגל מרגלתיו:

ותתקע. נעצה ותחבה:

ברקתו. הוא צד גובה הפנים, וכן (שיר השירים ד ג) כפלח הרמון רקתך, ונקראת כך למיעוט הבשר שבה, כמו (בראשית מא יט) ורקות בשר:

ותצנח. ענין נעיצה, כמו (לעיל א יד) ותצנח מעל החמור:

נרדם. מלשון תרדמה ושינה:

ויעף. ענין יגיעה:

ותתקע. רצה לומר היא לקחה את המקבת ביד האחד ואת היתד ביד השני, אבל כי לא היה לה כח להלום במקבת על היתד, היה מעזר ה' שהיתד צנח בארץ מעצמו ע"י כובדו, ובקע ועבר, וע"י שהיה נרדם ע"י החלב ששתה ויעף ויגע שעל ידי זה מת תיכף.

ותשם את המקבת בידה. הוא כלי ברזל שמכין בו האבנים ופוסלין אותן ושמה היתד כנגד רקתו והכתה במקבת על היתד עד שנתקע היתד ברקתו ונפלה בארץ ונתקעה בה והנה סיסרא היה נרדם וכבר היה עיף קודם זה ולזה לא הרגיש בזה הפועל: