שׁוֹפְטִים כ׳ · ל״ד

וַאֲתוֹ מִדָרוֹם לְגִבְעָתָא עַסְרָא אַלְפִין גְבַר עוּלֵים מִכָּל יִשְׂרָאֵל וְעָבְדֵי קְרָבָא תַקִיפוּ וְאִנוּן לָא יָדְעִין אֲרֵי קְרִיבַת דְתֵיתֵי לְהוֹן בִּישְׁתָּא:

ויבאו. האורב שהיו עשרת אלפים, כבר באו מנגד לגבעה:

והמלחמה כבדה. רצה לומר, עם כל זה לחמו שתי המערכות בחוזק ובגבורה:

והם. רצה לומר כי בני בנימן לא ידעו עדיין אשר הרעה נוגעת אליהם וקרובה לבא, כי לא ראו משאת העשן בעת שראוהו ישראל, ולא נמס עדיין לבבם, ולחמו גם הם בגבורה:

ויבואו מנגד לגבעה. מצד העיר במערב, לפ"ז היו בני בנימין מוקפים מצפון וממערב ואז כבדה עליהם המלחמה, והם לא ידעו שהרעה נוגעת עליהם, והיה סוף המלחמה שעי"ז נפל מהם ביום ההוא כ"ה אלף איש. כ"ז ספר דרך כלל, ומעתה יתחיל לפרש בפרטות איך היה. ומתחיל לבאר פרטי המלחמה: