וַיִּֽתְיַצְּב֞וּ פִּנּ֣וֹת כׇּל־הָעָ֗ם כֹּ֚ל שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בִּקְהַ֖ל עַ֣ם הָאֱלֹהִ֑ים אַרְבַּ֨ע מֵא֥וֹת אֶ֛לֶף אִ֥ישׁ רַגְלִ֖י שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב׃ {פ}

וְאִתְעַתָּדוּ רֵישֵׁי כָל עַמָא כָּל שִׁבְטַיָא דְיִשְׂרָאֵל בִּקְהַל עַמָא דַייָ אַרְבַּע מְאָה אַלְפִין גְבַר רִגְלֵי שַׁלְפֵי סַיְפָא:

ויתיצבו פנות וגו׳. רצה לומר, כל העם הבא, התיצבו כל שבט משבטי ישראל בפנה בפני עצמו, ולא עמדו מעורבבים:

בקהל וגו׳. רצה לומר, המספר ׳בקהל׳ וכו׳, היו ׳ארבע מאות אלף׳ וכו׳:

פנות. כמו בפנות, והוא מלשון פנה וזוית:

רגלי. הולכי רגל, לא רוכבים:

שולף חרב. רוצה לומר, בחרב שלופה:

השאלות(ב - ג) למה רצו להמיתם ולא היו שם עדים והתראה? בפרט להאומר (סנהדרין כא א) דפילגש היא בלא קידושין. ומה שמתה היה מפני חולשתה לא שכוונו להמיתה. ולמה שפכו חמתם על כל שבט בנימין? מ"ש בפסוק ג' וישמעו בני בנימין, אין מקומו שם כלל:

ויתיצבו פנות כל העם. ר"ל שהתיצבו כסדר הדגלים, יהודה ודגלו למזרח וכו', ובכללם נמצאו כל שבטי ישראל בקהל עם האלהים, כי נקהלו מאותו צד שהם עם האלהים הבאים לקנאות על כבוד שמו, והיה ארבע מאות אלף איש וכולם רגלי, לא רוכבי סוסים, אשר באו ויתאספו על קנאת כבוד השם: