וְלָקַ֣חְנוּ עֲשָׂרָה֩ אֲנָשִׁ֨ים לַמֵּאָ֜ה לְכֹ֣ל ׀ שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וּמֵאָ֤ה לָאֶ֙לֶף֙ וְאֶ֣לֶף לָֽרְבָבָ֔ה לָקַ֥חַת צֵדָ֖ה לָעָ֑ם לַעֲשׂ֗וֹת לְבוֹאָם֙ לְגֶ֣בַע בִּנְיָמִ֔ן כְּכׇ֨ל־הַנְּבָלָ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
וּנְדַבֵּר עַשְׂרָא גַבְרִין לִמְאָה לְכָל שִׁבְטַיָא דְיִשְׂרָאֵל וּמְאָה לְאַלְפָא וְאַלְפָא לְרִבּוֹתָא לְמִיסַב זְוָדִין לְעַמָא לְמֶעֱבַּד לְאַיְתָיוּתְהוֹן לְגִבְעָתָא דְבֵית בִּנְיָמִין כְּכָל קְלָנָא דְאִתְעֲבִיד בְּיִשְׂרָאֵל:
למאה לכל שבטי. מכל השבטים נקח עשר למאה, שהם יקחו צדה לתשעת החלקים היוצאים למלחמה:
לעשות לבואם. לעשות בבואם לגבע, כפי הנבלה אשר עשה, רצה לומר, לשלם כגמול ידם:
לרבבה. היא עשרת אלפים:
צדה. מזון:
לבואם. הלמ״ד במקום בי״ת, וכן (שמואל א כ ל) לבן ישי:
