שׁוֹפְטִים ב׳ · ט״ו

בְּכָל אֲתַר דִי נְפַקוּ מָחָא מִן קֳדָם יְיָ הֲוַת בְּהוֹן לְבִישָׁא כְּמָא דְמַלֵיל יְיָ וּכְמָא דְקַיֵם יְיָ לְהוֹן וְעָקַת לְהוֹן לַחֲדָא:

בכל אשר יצאו. בכל מקום אשר יצאו למלחמה, בא עליהם רעה, וכרעו ונפלו:

ויצר. מלשון צר ודוחק:

בכל אשר יצאו יד ה' היתה בם לרעה. רצה לומר כי תחלה שהיה רק הסתרת פנים לא היתה הרעה ע"י יד ה', רק באה בטבע מעצמה ועתה הענישם בפועל ובמכת ידו, ותחלה שהיה רק הסתרת פנים יצויר שלפעמים יצליחו גם הם בדרך הטבע נגד אויב שחלש בטבע, ועתה שהענישם בפועל כפיו, הנה בכל אשר יצאו הגם שהיה ראוי שיצלחו בדרך הטבע יד ה' היתה בם לבל יצלחו כאשר דבר כו' להם שבעת יעבדו ע"ז יענישם בפועל, וכן התמיד להרע להם עד שהצר להם מאד והכירו את אשר הרעו והתחילו לשוב.