וַיָּ֨קׇם אֲדֹנֶ֜יהָ בַּבֹּ֗קֶר וַיִּפְתַּח֙ דַּלְת֣וֹת הַבַּ֔יִת וַיֵּצֵ֖א לָלֶ֣כֶת לְדַרְכּ֑וֹ וְהִנֵּ֧ה הָאִשָּׁ֣ה פִֽילַגְשׁ֗וֹ נֹפֶ֙לֶת֙ פֶּ֣תַח הַבַּ֔יִת וְיָדֶ֖יהָ עַל־הַסַּֽף׃

וְקָם רִבּוֹנָהָא בְּצַפְרָא וּפְתַח דָשֵׁי בֵיתָא וּנְפַק לְמֵיזַל לְאָרְחֵיהּ וְהָא אִתְּתָא לְחֵינָתֵיהּ רַמְיָא בִּתְרַע בֵיתָא וִידָהָא מַחֲתִין עַל סִיפָא:

נפלת. רצה לומר, שוכבת בשכיבה הבאה על ידי נפילה, וידיה היו מונחות על הסף:

הסף. אף האסקופה יקרא סף, כמו המזוזות הנקראים: ׳ספים׳ (ישעיהו ו ד) וכן (מלכים א י״ד:י״ז וז) היא באה בסף הבית: