הֵ֚מָּה עִם־בֵּ֣ית מִיכָ֔ה וְהֵ֣מָּה הִכִּ֔ירוּ אֶת־ק֥וֹל הַנַּ֖עַר הַלֵּוִ֑י וַיָּס֣וּרוּ שָׁ֗ם וַיֹּ֤אמְרוּ לוֹ֙ מִֽי־הֱבִיאֲךָ֣ הֲלֹ֔ם וּמָה־אַתָּ֥ה עֹשֶׂ֛ה בָּזֶ֖ה וּמַה־לְּךָ֥ פֹֽה׃

אִינוּן עִם בִּיתָא דְמִיכָה וִאִינוּן אִשְׁתְּמוֹדָעוּ יַת קַל עוּלֵימָא לִיוָאָה וְזַרוּ לְתַמָן וַאֲמַרוּ לֵיהּ מַן אַיְתָךְ הַלִכָא וּמָא אַתְּ עָבֵיד הָכָא וּמַה לָךְ כְּדֵין:

המה עם בית מיכה. כשהמה היו סמוך לבית מיכה, הכירו את קול הנער בדברו עם מי:

שם. אל הבית:

מי הביאך וגו׳. רצה לומר, אצל מי אתה ומה מלאכתך, ומה הניתן לך בשכרך:

הלם. לפה, כמו (שמות ג ה) אל תקרב הלם:

המה עם בית מיכה. ר"ל יען התארחו סמוך לבית מיכה לכן שמעו קול הלוי והכירוהו, ונראה כי אחר שהלוי הזה היה מבני קהת מבני משה כקבלת חז"ל (ב"ב קט ב), וערי בני קהת הלוים היו ממטה אפרים ודן וחצי מנשה (כמבואר יהושע כא, ה), היה הלוי הזה מילידי עיר הלוים בדן, לכן הכירוהו: ויאמרו לו. שאלוהו ג' שאלות, א] מי הביאך, מביתך הלום, ב] ומה וכו', ר"ל מה העסק שיש לך פה, ג] ומה לך פה, ר"ל מה שכרך: