וַֽיַּעֲנ֞וּ חֲמֵ֣שֶׁת הָאֲנָשִׁ֗ים הַהֹלְכִים֮ לְרַגֵּל֮ אֶת־הָאָ֣רֶץ לַ֒יִשׁ֒ וַיֹּֽאמְרוּ֙ אֶל־אֲחֵיהֶ֔ם הַיְדַעְתֶּ֗ם כִּ֠י יֵ֣שׁ בַּבָּתִּ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ אֵפ֣וֹד וּתְרָפִ֔ים וּפֶ֖סֶל וּמַסֵּכָ֑ה וְעַתָּ֖ה דְּע֥וּ מַֽה־תַּעֲשֽׂוּ׃

וַאֲתִיבוּ חַמְשָׁא גוּבְרַיָא דַאֲזַלוּ לְאַלָלָא יַת אַרְעָא לַיִשׁ וַאֲמַרוּ לַאֲחוּהוֹן הַיְדַעְתּוּן אֲרֵי אִית בְּבָתַּיָא הָאִלֵין אֵפוֹד וּדְמָאִין וּצְלֵים וּמַתְּכָא וּכְעַן דְעוּ מַה תַעְבְּדוּן:

ההולכים לרגל. אשר הלכו מקודם לרגל:

הידעתם. רצה לומר, וכי ידעתם, הלא אינכם יודעים אשר נגד לכם יש כאן אפוד וכו׳:

דעו מה תעשו. רצה לומר, הכינו עצמכם ולקחתם:

ויענו. הוא תחלת הדבור, כמו (דברים כו ה) וענית ואמרת:

ההולכים לרגל. שמצד שהלכו לרגל נודע להם זאת כי עי"כ שאלו בתרפים:

והנה ליש הוא לשם הנזכר בספר יהושע והעד שכבר אמר ג"כ שם שכבר קראו שם העיר דן כשם דן אביהם כמו שנאמר בזה המקום: