וַיֵּ֨לֶךְ הָאִ֜ישׁ מֵהָעִ֗יר מִבֵּ֥ית לֶ֙חֶם֙ יְהוּדָ֔ה לָג֖וּר בַּאֲשֶׁ֣ר יִמְצָ֑א וַיָּבֹ֧א הַר־אֶפְרַ֛יִם עַד־בֵּ֥ית מִיכָ֖ה לַעֲשׂ֥וֹת דַּרְכּֽוֹ׃

וַאֲזַל גַבְרָא מִקַרְתֵּיהּ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה לְמֵידַר בַּאֲתַר דְיַשְׁכַּח וַאֲתָא לְטוּרָא דְבֵית אֶפְרַיִם עַד בֵּית מִיכָה לְמֶעְבַּד אוֹרְחֵיהּ:

באשר ימצא. מקום נאות וכשר להחיות נפשו:

לעשות דרכו. ללכת לדרכו דרך בה:

השאלות(ח) למה כפל וילך מהעיר מבית לחם?

וילך האיש מהעיר מבית לחם יהודה. יען לא מצא שם פרנסתו הלך משם, ובאר שלא הלך אל מה שאליו, רק יצא ממה שממנו, הלך מעיר לעיר לבקש מקום מחיה, וז"ש לגור באשר ימצא, ובזה סבב הר אפרים עד בית מיכה, לא באשר חשב ימצא שם מקום לפרנסתו, רק לעשות דרכו כאורח נטה ללון: