וַיֹּ֩אמֶר֩ ל֨וֹ מִיכָ֜ה שְׁבָ֣ה עִמָּדִ֗י וֶֽהְיֵה־לִי֮ לְאָ֣ב וּלְכֹהֵן֒ וְאָנֹכִ֨י אֶֽתֶּן־לְךָ֜ עֲשֶׂ֤רֶת כֶּ֙סֶף֙ לַיָּמִ֔ים וְעֵ֥רֶךְ בְּגָדִ֖ים וּמִחְיָתֶ֑ךָ וַיֵּ֖לֶךְ הַלֵּוִֽי׃

וַאֲמַר לֵיהּ מִיכָה תִּיב עִמִי וֶהֱוֵי לִי לְאַב וּלְכָהִין וַאֲנָא אֶתֵּן לָךְ עֲסַר סַלְעִין דִכְסַף לִזְמַן עִידַן וְזוּג לְבוּשִׁין וּפַּרְנָסָתָךְ וַאֲזַל לֵיוָאָה:

לאב. רצה לומר, למורה ולמלמד:

וערך בגדים. רצה לומר, בגדים כסדר הצריך:

וילך הלוי. הלך אחר דבר מיכה ועצתו:

לימים. לשנה, כמו (ויקרא כב כט) ימים תהיה גאלתו:

וערך. מענין סדור, כמו (שמות מ כג) ערך לחם:

ומחיתך. פרנסה, הצורך לחיי האדם:

השאלות(י) מ"ש וילך הלוי משמע שהלך מאתו ואיך אמר ויואל הלוי לשבת?

ויאמר לו מיכה. א"ל אחר שבל"ז אתה נע ונד ואין לך עסק ומחיה, פה תרויח בשלש, א] שבה עמדי, פה תשב ולא תנוד. ב] שהעסק הוא עסק נכבד מתיחס לכבודך שאתה לוי, ותהיה לי לאב ולכהן. ג] מצד השכר, אתן לך עשרת כסף לימים, ר"ל לשנה: וערך בגדים. פי' בגדים לפי ערך כבודך, וגם מחיתך, מזונות: וילך הלוי. ספר שתחלה לא רצה להשכיר א"ע לע"א והלך ממנו: