וַתֹּ֕אמֶר פְּלִשְׁתִּ֥ים עָלֶ֖יךָ שִׁמְשׁ֑וֹן וַיִּקַ֣ץ מִשְּׁנָת֗וֹ וַיֹּ֙אמֶר֙ אֵצֵ֞א כְּפַ֤עַם בְּפַ֙עַם֙ וְאִנָּעֵ֔ר וְהוּא֙ לֹ֣א יָדַ֔ע כִּ֥י יְהֹוָ֖ה סָ֥ר מֵעָלָֽיו׃

וַאֲמַרַת פְּלִשְׁתָּאֵי אֲתוֹ עֲלָךְ שִׁמְשׁוֹן וְאִתְעַר מִשִׁנְתֵיהּ וַאֲמַר אֶפּוֹק כִּזְמַן בִּזְמַן וְאִתְגַבַּר וְהוּא לָא יְדַע אֲרֵי גְבוּרְתָּא דַייָ עֲדָת מִנֵיהּ:

ויאמר. חשב לומר, אצא גם עכשיו, כמו בפעמים הקודמים, ואתחזק לנעור מהשינה ולהראות גבורות, ולזה לא ברח מפניהם:

כי ה׳ סר. בהגלח שער ראשו, סר ה׳ מעליו וסר כחו:

ואנער. ענין היקיצה בהתעוררות רב ובגבורה: