וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו אֵ֚יךְ תֹּאמַ֣ר אֲהַבְתִּ֔יךְ וְלִבְּךָ֖ אֵ֣ין אִתִּ֑י זֶ֣ה שָׁלֹ֤שׁ פְּעָמִים֙ הֵתַ֣לְתָּ בִּ֔י וְלֹא־הִגַּ֣דְתָּ לִּ֔י בַּמֶּ֖ה כֹּחֲךָ֥ גָדֽוֹל׃

וַאֲמַרַת לֵיהּ אֵיכְדֵין תֵּימַר רְחִימְתִּיךְ וְלִבָּךְ לֵית עִמִי דְנַן תְּלַת זִמְנִין שַׁקַרְתָּא בִּי וְלָא חַוֵיתָ לִי בְּמָה חֵילָךְ סַגִי:

ולבך אין אתי. רצה לומר, אהבתך מן השפה ולחוץ ולא בלב שלם:

ולא הגדת לי במה כחך גדול. אחר שכבר כזב לה ג' פעמים שבה לבקש השאלה הראשונה במה כחו גדול, אחר שלא יכלה עוד לבקש במה יאסר, שכבר כחש לה ג' פעמים, ואם תוסיף בזה לשאול יבין כי שרי פלשתים עמה בקושרים, לכן בקשה רק במה כחו גדול, כאילו תרצה לדעת טבעו ותכונתו לא לדעת במה יאסר.