וַתֹּ֨אמֶר דְּלִילָ֜ה אֶל־שִׁמְשׁ֗וֹן עַד־הֵ֜נָּה הֵתַ֤לְתָּ בִּי֙ וַתְּדַבֵּ֤ר אֵלַי֙ כְּזָבִ֔ים הַגִּ֣ידָה לִּ֔י בַּמֶּ֖ה תֵּאָסֵ֑ר וַיֹּ֣אמֶר אֵלֶ֔יהָ אִם־תַּאַרְגִ֗י אֶת־שֶׁ֛בַע מַחְלְפ֥וֹת רֹאשִׁ֖י עִם־הַמַּסָּֽכֶת׃

וַאֲמַרַת דְלִילָה לְשִׁמְשׁוֹן עַד הָכָא שְׁקַרְתָּ בִּי וּמַלֵילְתָּא עִמִי כַּדְבִין חַוִי כְעַן לִי בַּמֶה תִּתְאַסָר וַאֲמַר לָהּ אִם תִּשְׁתִּין יַת שְׁבַע גְדִילַת רֵישִׁי עִם אַכְסְנָא דְמַשְׁתֵּיתָא:

עד הנה וגו׳. רצה לומר, אם רצית להתל בי בדרך שחוק, הן עד הנה התלת בי ועשית את שלך, אבל עתה הגידה לי האמת ואל תוסיף התל בי:

שבע מחלפות. שבעה תלתלי הראש, כי נזיר היה וגדל שער ראשו:

עם המסכת. עם השתי המסודר לאריגה, ורצה לומר כאשר תעשה כזאת, אז יותש כחי ובכל דבר אשר תאסרני, לא אוכל לנתקם מעתה:

תארגי. מלשון אריגה:

מחלפות. הם קווצות ותלתלי שער הראש, ועל כי יוחלפו בהתגלחם יקראו מחלפות:

המסכת. הוא השתי כשהוא מסודר וערוך על יתד האריג, ובמשנה בנגעים (יא ט) בנפש המסכת והמסדר השתי יקרא מיסך, כמו (משנה שבת ז ב) והמיסך והעושה שתי בתי נירין:

עד הנה התלת בי. רצה לומר בראשונה תרצת דבריך, אבל עתה נודע שהתלת בי בשתי הפעמים: