שׁוֹפְטִים ט״ז · י״א

וַאֲמַר לָהּ אִם מֵיסַר יֵיסְרוּנַנִי בִּגְדִילָן חַדְתָּן דְלָא אִתְעֲבִידָא בְהוֹן עֲבִידְתָּא וְאֶחֱלוֹשׁ וְאֶהֱוֵי כְּחַד מִבְּנֵי אֱנָשָׁא:

ויאמר אליה. השיב שלא דבר כזבים כלל, רק ששכח תנאי בדבריו:

א) שהיתרים צריכים להיות עבותים, רצה לומר קלועים משלשה,

ב) שצריך שלא נעשה בם מלאכה.