וַיֹּ֣אמֶר אֵלֶ֔יהָ אִם־אָס֤וֹר יַאַסְר֙וּנִי֙ בַּעֲבֹתִ֣ים חֲדָשִׁ֔ים אֲשֶׁ֛ר לֹא־נַעֲשָׂ֥ה בָהֶ֖ם מְלָאכָ֑ה וְחָלִ֥יתִי וְהָיִ֖יתִי כְּאַחַ֥ד הָאָדָֽם׃

וַאֲמַר לָהּ אִם מֵיסַר יֵיסְרוּנַנִי בִּגְדִילָן חַדְתָּן דְלָא אִתְעֲבִידָא בְהוֹן עֲבִידְתָּא וְאֶחֱלוֹשׁ וְאֶהֱוֵי כְּחַד מִבְּנֵי אֱנָשָׁא:

ויאמר אליה. השיב שלא דבר כזבים כלל, רק ששכח תנאי בדבריו:

א) שהיתרים צריכים להיות עבותים, רצה לומר קלועים משלשה,

ב) שצריך שלא נעשה בם מלאכה.