שׁוֹפְטִים ט״ו · ב׳

וַאֲמַר אֲבוּהָא מֵימַר אֲמַרִית אֲרֵי מִסְנָא סְנֵיתָהּ וִיהָבִיתָהּ לְחַבְרָךְ הֲלָא אֲחָתָהּ זְעֶרְתָּא שַׁפִירָא מִנָהּ תְּהֵי כְעַן לָךְ חִלוּפָא:

כי שנא שנאתה. בראותי כי חרה לך על שגלתה מצפונך:

תחתיה. במקומה:

טובה ממנה. רמז כי אשתו נתנה עיניה באחרים משא"כ הקטנה תהי לך לבדך.

והנה התחכם שמשון להרע להם בזה האופן והוא שכבר לכד שלש מאות שועלים ולקח לפידים ושם פני זנב אל זנב מהשועלים וקשר בין הזנבות לפיד אחד והוא עץ ידלק בו האש בקלות ולאיחור תנועת השועלים היה בוער האש בכל מקום שיעברו בו טרם עברם ממנו ובזה האופן הבעיר שמשון בקמות פלשתים מגדיש ועד קמה ועד כרם זית ר"ל השדה שהוא נטוע זתים כדמות כרם כי לאיחור תנועת השועלים בהם בער בהם האש קודם עברם מהם וכאשר ידעו פלשתים כי שמשון עשה זה מצד מה שעשה כנגדו אב אשתו ורצו להנקם מאבי אשתו ומאשתו ולא התפעלו כנגד שמשון כי כבר התבאר להם כי בדין עשה מה שעשה: