שׁוֹפְטִים ט״ו · י״ח

וּצְחִי לַחֲדָא וְצַלִי קֳדָם יְיָ וַאֲמַר אַתְּ עֲבַדְתָּ עַל יַד עַבְדָךְ יַת פּוּרְקָנָא רַבָּא הָדָא וּכְעַן אֵימוּת בְּצָחוּתָא וְאִתְמְסַר בִּידָא דַעֲרֵלַיָא:

ועתה אמות בצמא. אם אשב פה:

ונפלתי. אז אפול ביד הפלשתים הערלים, אם אבוא העיר לרוות צמאוני:

אתה נתת וכו' ועתה אמות בצמא. וכלל הוא שלא יעשה ה' נס לבטלה ולבלי הועיל, אחר שעכ"פ אפול בידם עתה.