הוּא אֲתָא עַד לֶחִי וּפְלִשְׁתָּאֵי יַבִּיבוּ לָקֳדָמוּתֵיהּ וּשְׁרַת עֲלוֹהִי רוּחַ גְבוּרָא מִן קֳדָם יְיָ וַהֲוָאָה גְדִילָתָא דְעַל דַרְעוֹהִי כְּכִתָּנָא דְאָרַח בֵּיהּ נוּרָא וְאִתְמְסִיוּ אֱסָרוֹהִי מֵעַל יְדוֹהִי:
הוא בא. כי לא אסרו כי אם ידיו, ולא רגליו:
הריעו. תרועת שמחה:
כפשתים. חלושים, כפשתים אשר נחרכו באש:
וימסו. כאלו נמסו מעל ידיו העבותים שנאסר בהם:
ותצלח. ועברה:
וימסו. מלשון המסה והמגה:
אסוריו. קשוריו שנאסר בהם:
ותצלח עליו רוח גבורה מאת ה' ושבו העבותים אשר על זרועותיו אצל גבורתו כפשתים אשר בערו באש באופן שנדמה לו כאלו נמסו אסוריו מעל ידיו כי לא נצטרך לכח מרגיש לנתק העבותים ואפשר עם זה שהיו שאר הדברים יחד ר"ל שהש"י החליש על דרך המופת העבותו' ההם ושמם בחולשם כפשתים אשר בערו באש, ורוח הגבורה ששרתה עליו היתה בהריגתו אז אלף איש בלחי החמור שמצא ואמר שמשון בלחי החמור החרשתי צבור וצבורין מהרוגים ואמר חמור חמורתים לזווג שם עם חמור על צד הצחות:
