הוּא־בָ֣א עַד־לֶ֔חִי וּפְלִשְׁתִּ֖ים הֵרִ֣יעוּ לִקְרָאת֑וֹ וַתִּצְלַ֨ח עָלָ֜יו ר֣וּחַ יְהֹוָ֗ה וַתִּהְיֶ֨ינָה הָעֲבֹתִ֜ים אֲשֶׁ֣ר עַל־זְרוֹעוֹתָ֗יו כַּפִּשְׁתִּים֙ אֲשֶׁ֣ר בָּעֲר֣וּ בָאֵ֔שׁ וַיִּמַּ֥סּוּ אֱסוּרָ֖יו מֵעַ֥ל יָדָֽיו׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
הוּא אֲתָא עַד לֶחִי וּפְלִשְׁתָּאֵי יַבִּיבוּ לָקֳדָמוּתֵיהּ וּשְׁרַת עֲלוֹהִי רוּחַ גְבוּרָא מִן קֳדָם יְיָ וַהֲוָאָה גְדִילָתָא דְעַל דַרְעוֹהִי כְּכִתָּנָא דְאָרַח בֵּיהּ נוּרָא וְאִתְמְסִיוּ אֱסָרוֹהִי מֵעַל יְדוֹהִי:
הוא בא. כי לא אסרו כי אם ידיו, ולא רגליו:
הריעו. תרועת שמחה:
כפשתים. חלושים, כפשתים אשר נחרכו באש:
וימסו. כאלו נמסו מעל ידיו העבותים שנאסר בהם:
ותצלח. ועברה:
וימסו. מלשון המסה והמגה:
אסוריו. קשוריו שנאסר בהם:
ותצלח עליו רוח גבורה מאת ה' ושבו העבותים אשר על זרועותיו אצל גבורתו כפשתים אשר בערו באש באופן שנדמה לו כאלו נמסו אסוריו מעל ידיו כי לא נצטרך לכח מרגיש לנתק העבותים ואפשר עם זה שהיו שאר הדברים יחד ר"ל שהש"י החליש על דרך המופת העבותו' ההם ושמם בחולשם כפשתים אשר בערו באש, ורוח הגבורה ששרתה עליו היתה בהריגתו אז אלף איש בלחי החמור שמצא ואמר שמשון בלחי החמור החרשתי צבור וצבורין מהרוגים ואמר חמור חמורתים לזווג שם עם חמור על צד הצחות:
