וַיְהִ֞י מִקֵּ֣ץ ׀ שְׁנַ֣יִם חֳדָשִׁ֗ים וַתָּ֙שׇׁב֙ אֶל־אָבִ֔יהָ וַיַּ֣עַשׂ לָ֔הּ אֶת־נִדְר֖וֹ אֲשֶׁ֣ר נָדָ֑ר וְהִיא֙ לֹא־יָדְעָ֣ה אִ֔ישׁ וַתְּהִי־חֹ֖ק בְּיִשְׂרָאֵֽל׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
וַהֲוָה מִסּוֹף תְּרֵין יַרְחִין וְתָבַת לְוַת אֲבוּהָא וַעֲבַד לָהּ יַת נִדְרֵיהּ דִי נְדַר וְהִיא לָא יָדְעַת גְבַר וַהֲוַת לִגְזֵירָא בְּיִשְׂרָאֵל: [בְּדִיל דְלָא לְאַסָקָא גְבַר יַת בְּרֵיהּ וְיַת בְּרַתֵּיהּ לַעֲלָתָא כְּמָא דַעֲבַד יִפְתַּח גִלְעָדָאָה וְלָא שָׁאֵיל לְפִינְחָס כַּהֲנָא וְאִילוּ שָׁאֵיל לְפִינְחָס כַּהֲנָא הֲוָה פָרִיק יָתָהּ בְּדָמִין:]
ויעש לה וגו׳. הפרישה מבני אדם לשבת בודדה עוסקת בעבודת ה׳, ורבותינו זכרונם לברכה אמרו (תענית ד א) שנדר להקריב עולה את כל היוצא וכו׳, וכן עשה נדרו:
והיא לא ידעה איש. רצה לומר, כאשר נדר, כן עשה, והיתה פרושה מאיש:
ותהי חק בישראל. הוא מה שיאמר במקרא שלאחריו:
מקץ. מסוף:
ידעה. הוא כינוי לשכיבה וביאה, וכן (במדבר לא יז) ידעת איש:
חק. דבר קבוע:
ויעש לה את נדרו כו' והיא לא ידעה איש. בזה עשה לה נדרה במה שלא ידעה איש ונשארה צרורה עגונה עד מותה, והיה זה מצוה לפי דעתו. ודעת חז"ל שהעלה עולה ממש.
