שׁוֹפְטִים י״א · ל״ז

וַאֲמַרַת לַאֲבוּהָא יִתְעֲבֵיד לִי פִּתְגָמָא הָדֵין שְׁבוֹק מִנִי תְּרֵין יַרְחִין וְאֵהַךְ וְאִתְנְגִיד עַל טוּרַיָא וְאֶבְכֶּה עַל בְּתוּלַי אֲנָא וְחַבְרָתִי:

יעשה לי הדבר הזה. והוא שירף ידו ממנה שני חדשים, לבל עשות עמה מה שנדר, עד כלותם:

וירדתי. כי מקום יפתח היה בהר הגבוה שבהרים אשר סביב, ולזה אמרה ׳וירדתי על ההרים׳, ולפי שהנדר היה להפרישה מבני אדם, ושתתבודד בעבודת ה׳ וכאשר עשה לה, לזה שאלה שעוד שני חדשים תלך לנפשה להשביע עינה, עד לא תתבודד:

ואבכה על בתולי. רצה לומר, על שלא תנשא לאיש ותשאר בתולה (כי הבכיה מועלת להפיג הצער):

אנכי ורעותי. אלך אני ורעותי עמי:

הרפה. מלשון רפיון:

ואבכה על בתולי. שהתיחדה ופרשה א"ע בל תנשא לאיש רק תעבד את ה' וזה שאמר...