וַֽיִּרְעֲצ֤וּ וַיְרֹֽצְצוּ֙ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בַּשָּׁנָ֖ה הַהִ֑יא שְׁמֹנֶ֨ה עֶשְׂרֵ֜ה שָׁנָ֗ה אֶֽת־כׇּל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁר֙ בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֔ן בְּאֶ֥רֶץ הָאֱמֹרִ֖י אֲשֶׁ֥ר בַּגִּלְעָֽד׃

וּדְחַקוּ וְשַׁעֲבִּידוּ יַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּשַׁתָּא הַהִיא תְּמַנְיָא עַסְרֵי שְׁנִין יַת כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דִבְעִבְרָא דְיַרְדְנָא בְּאַרְעָא אֱמוֹרָאָה דִי בְגִלְעָד:

בשנה ההיא וגו׳. רצה לומר, מיד בשנה שמת יאיר התחילו לרעוץ ולרוצץ את ישראל, ושמנה עשרה שנה התמיד הדבר, ורצה לומר, לא היה בהדרגה, כי אם בפעם אחת, ולא כדרך שאר המשעבדים:

את כל וגו׳. יפרש מה שנאמר בתחלת המקרא, בני ישראל, הם כל בני ישראל אשר בעבר הירדן:

וירעצו. ענין שבירה, כמו (שמות טו ו) תרעץ אויב:

וירצצו. אף הוא ענין שבירה, כמו (ישעיהו מב ג) קנה רצוץ:

השאלות(ח) מ"ש בשנה ההיא באורו קשה:

וירעצו וירצצו כו' בשנה ההיא. רצה לומר א) שתיכף נענשו, ב) שתיכף בשנה הראשונה היה קושי השיעבוד, ונמשך י"ח שנה.