וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֗לֶךְ הַאֶ֨פֶס ע֥וֹד אִישׁ֙ לְבֵ֣ית שָׁא֔וּל וְאֶעֱשֶׂ֥ה עִמּ֖וֹ חֶ֣סֶד אֱלֹהִ֑ים וַיֹּ֤אמֶר צִיבָא֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ ע֛וֹד בֵּ֥ן לִיהוֹנָתָ֖ן נְכֵ֥ה רַגְלָֽיִם׃

וַאֲמַר מַלְכָּא הֲאִית עוֹד גַבְרָא לְבֵית שָׁאוּל וְאַעְבֵּיד עִמֵיהּ טִיבוּ מִן קֳדָם יְיָ וַאֲמַר צִיבָא לְמַלְכָּא עוֹד בְּרָא לִיהוֹנָתָן לָקֵי בְּתַרְתֵּין רַגְלוֹהִי:

האפס עוד. וכי אין עוד איש לבית שאול, בתמיה, הלא בודאי יש עוד, ואעשה עמו חסד גדול ומרובה, כי כשרוצה להגדיל דבר מה, סומכו למלת אלהים, וכן (שמואל א טו): ותהי לחרדת אלהים:

עוד בן. עוד נשאר בן:

נכה רגלים. שבור ברגלו ופסח:

האפס. האין, וכן (בראשית מז טו): אפס כסף:

נכה. ענין שבירה, וכן (מלכים ב כג כט): פרעה נכה:

האפס עוד איש אחר שלא באו לקבל חסד וגם למהרי"א דייק האפס איש רצה לומר איש ראוי להתמנות, והוסיף ואעשה עמו חסד אלהים לכלול כל בית שאול אף שאינו מזרע יהונתן, כי לא אמר בעבור יהונתן, והשיב לו שנמצא בן ליהונתן אבל הוא נכה רגלים ובלתי ראוי להתמנות: