וּמַה־יּוֹסִ֥יף דָּוִ֛ד ע֖וֹד לְדַבֵּ֣ר אֵלֶ֑יךָ וְאַתָּ֛ה יָדַ֥עְתָּ אֶֽת־עַבְדְּךָ֖ אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה׃

וּמַה יוֹסִיף דָוִד עוֹד לְמַלָלָא קֳדָמָךְ וְאַתְּ עֲבַדְתָּ בָּעוּת עַבְדָךְ יְיָ אֱלֹהִים:

ומה יוסיף. מעתה אין לי עוד דבר לשאול ממך, לא עלי ולא על זרעי:

ואתה. הואיל ואתה ידעת ורחמת את עבדך לעשות לי כזאת מבלי שאלה ובקשה:

ידעת. ענין אהבה ורחמים, כמו (עמוס ג ב): רק אתכם ידעתי:

ומה ואם כן מה יוסיף דוד מצד שהוא דוד איש פרטי לדבר עוד אליך, שאם אתפלא ואשאל מי אנכי ומי ביתי הלא ואתה ידעת את עבדך הלא הוא דבר המונח לידיעתך העליונה הבלתי ב"ת: