שְׁמוּאֵל ב׳ ז׳ · י״ד

אֲנָא אֱהֵי לֵיהּ כְּאָב וְהוּא יְהֵי לִי דָמֵי כְּבַר דְאִם יִסְרַח וְאַלְקִינֵיהּ בְּמַלְקוּת גַבְרִין וּבְמַרְדוּת בְנֵי אֱנָשָׁא:

לאב. כמו האב המייסר את בנו בשבט, ואל המיתו בל ישא נפשו:

בהעותו. כשיחטא לפני, אייסרו בשבט ובנגעים שמייסרים להם בני אדם:

בהעותו. מלשון עון:

והוכחתיו. ענין מוסר ההכאה, כמו (חבקוק א יב): וצור להוכיח יסדתו:

בשבט. בשרביט:

ובנגעי. רצה לומר בהכאה, וכפל הדבר במלות שונות:

אני באשר הבטיח לו נצחיות המלוכה, וכבר בארנו בפירוש תהלות (מזמור פ"ט) המיוחד לזה, כי מלכות בית דוד התכונן על ב' עמודים שהם החסד והאמונה, והאמונה היא מה שיעשה לו על ידי ההבטחה ובהשקף על מעשיו, והחסד הוא מה שיעשה מצד החסד לבד מזולת השקף על מעשה, ושני אלה יצוייר שיבוטלו לפעמים, אם האמונה, תבוטל באם ישוב ויעוות מעשיו באופן שלא יהיה ראוי לטוב ההוא שנגזר עליו לפי מעשיו, ואם החסד, בשימצא איש אחר יותר ראוי לחסד הזה כמו שהיה בשאול ודוד, הודיעו לו ה' שלא יחוש לזה, אם לצד שתבוטל האמונה ברוע המעשים, אמר אני אהיה לו לאב וכו' אשר בהעותו, שישגיח עליו בחמלתו כאב על בנו שתיכף שיתחיל להעוות דרכו תיכף יוכיחהו וישיבהו לדרך הטוב בענין שלא יניחהו להתמוטט בשיעור שיסיר אמונתו ממנו, ודייק לאמר שהוא יהיה לו לאב תחלה ועל ידי כן יהיה הוא לי לבן לא בהפך, כי כל עובד את ה' מאהבה נחשב לה' כבן מצד מעשיו, אבל כשישוב צדיק מצדקו לא יקרא עוד בן רק עבד פושע באדוניו, אבל פה אני אהיה לו לאב תחלה, שלא בהשקף על מעשיו רק כאב טבעי, שמה שהוא לאב קודם אל מה שהוא לו לבן, ומצד זה אשגיח שאהיה לו תמיד לאב ושלא יבא לידי חטאים גדולים כי תיכף בהעותו והוכחתיו, ובאר שעל ידי שיוכיחנו תיכף בהשגחתו עליו לא יצטרך ליסרו באכזריות חמה ושטף אף, רק להוכיחו בשבט אנשים רצה לומר בשבט שמכים בו את האנשים לא בשוט לסוס, ובנגעים טבעיים המצויים בבני אדם רצה לומר במין האדם מצד מינו לא נגעים היוצאים מטבע האנושי, ובמזמור הנ"ל באר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם, שעל הפשע שהוא המרד יוכיח בשבט, ועל העון שהוא הכפירה ועוות השכל יוכיחנו בנגעים שהם דבוקים על גופו כמו שהעון פנימי יותר מן הפשע כי חטא בשכל שהוא עצמות האדם: