וְדָוִ֣ד ׀ וְכׇל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל מְשַֽׂחֲקִים֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה בְּכֹ֖ל עֲצֵ֣י בְרוֹשִׁ֑ים וּבְכִנֹּר֤וֹת וּבִנְבָלִים֙ וּבְתֻפִּ֔ים וּבִמְנַעַנְעִ֖ים וּֽבְצֶלְצֱלִֽים׃

וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מְשַׁבְּחִין קֳדָם יְיָ בְּכָל אָעֵי בִּרְוַון וּבְכִינָרִין וּבִנְבָלִין וּבְתֻפִּין וּבִרְבִיעִין וּבְצֶלְצְלִין:

לפני ה׳. לפני ארון ה׳:

בכל עצי ברושים. בכלי שיר העשויים מעצי ברושים:

משחקים. שמחים:

ובכנרות ובנבלים ובתפים. שמות כלי שיר:

ובמנענעים. הוא מכלי הנגון, יעורר האדם להניע גופו ולרקד:

ובצלצלים. הם שני כלי נחושת, ומקישין זה בזה ומשמיעים קול גדול, ובמשנה (תמיד פרק ז משנה ג): הקיש בן ארזא בצלצל, וכן (תהלים קנ ה): בצלצלי שמע:

ו. ודוד וכו' וגם בזה לא עשו כראוי בשתים, א. שהיו משחקים דרך שחוק לא כשמחים ברעדה, ב. שלא היה על ידי כלי שיר המיוחדים לעבודה ולא על ידי הלוים המיועדים לזה רק כל בית ישראל כלו ובכל עצי ברושים רצה לומר בכל מיני כלי זמר: