שְׁמוּאֵל ב׳ ו׳ · ב׳

את כל בחור בישראל שלשים אלף. לפי שנאספו עליו כשהמליכוהו בחברון, וזו היתה אסיפה שניה, לכך נאמר ויוסף עוד:

וְקָם וַאֲזַל דָוִד וְכָל עַמָא דִי עִמֵיהּ מִקִרְוַיָא מִדְבֵית יְהוּדָה לְאַסָקָא מִתַּמָן יַת אֲרוֹנָא דַייָ דְאִיתְקְרֵי שְׁמָא שְׁמָא דַייָ צְבָאוֹת דִשְׁכִינְתֵּה שַׁרְיָא עֵיל מִן כְּרוּבַיָא עֲלוֹהִי:

מבעלי יהודה להעלות וגו׳. מקרא קצר הוא, ורוצה לומר: שהלכו מבעלי יהודה אשר באו שמה להעלות משם וכו׳:

אשר נקרא שם. אשר נקרא עליו שם, וחזר ומפרש מהו השם, ואמר: שם ה׳ צבאות יושב הכרובים, הוא הנקרא עליו:

מבעלי. היא קרית יערים, וכמו שכתוב (יהושע טו ט): בעלה היא קרית יערים:

וילך דוד וכל העם אתו מבעלי יהודה היא קרית יערים שנקראת בעלה ומשם לא שלחו זקנים מובחרים רק הלכו כולם, וזה שכתוב וכל העם מבעלי יהודה אשר נקרא שם זה כדמות הקדמה אל החטא שחטאו שבעבורו פרץ ה' פרץ בעוזה, שאחר שהארון נקרא בשם, ששם ה' צבאות יושב עליו על הכרובים, באופן שהכרובים הם מרכבה לשם ה' השוכן עליהם בקדש, ראוי שנושאי הארון ידמו אל נושאי המרכבה העליונה אשר דמות פניהם פני אדם, ולא ינשאו על שור וחמור, וכן צריך מטעם זה שיהיו לו נושאים מיוחדים שהם שבט לוי אשר בם בחר ה' והם שגו בזה כמו שיתבאר: