שְׁמוּאֵל ב׳ ה׳ · כ״ד

וִיהֵי כְמִישְׁמְעָךְ יַת קַל צְוַחְתָּא בְּרֵישֵׁי אִילָנַיָא בְּכֵן תִּתְקַף אֲרֵי בְּכֵן נְפִיק מַלְאָכָא דַייָ לְאַצְלָחָא קֳדָמָךְ לְמִקְטַל בְּמַשִׁרְיַת פְּלִשְׁתָּאֵי:

כשמעך. כאשר תשמע קול צעדה וכו׳, אז תחרץ להלחם כי אז יצא ה׳, רצה לומר: אז שלח מלאכו להכות בהם (ועם שאין מעצור לה׳ להושיע מבלי תחבולות הסבוב מאחריהם, ומבלי קביעת זמן, מכל מקום אמר כן לנסותו, הישמור מצותיו בדבר המלחמה, או יקל בעניו כאשר הקל בהם שאול):

צעדה. מלשון צעד ופסיעה:

תחרץ. תנענע ממקומך להלחם, כמו (שמות יא ז): לא יחרץ כלב לשונו, ופירושו: לא נעה לשונו לנבוח:

ויהי וצוהו בל יחל להכות עד ישמע קול צעדה בראשי הבכאים, והיה בזה אם לימוד הדרך הקרוב לנצח בתחבולות מלחמה, שאחר שנפל עליהם בפעם הראשון בצד של אחריהם בודאי נשמרו עתה בצד הזה והעמידו שם גבורי חיל ולכן טוב שיפול עתה מן הצד, ושיחל ההכאה בעת ישב הרוח בין הבכאים והאלנות שיחשבו כי יש מחנה וחיל בין הבכאים ויתבהלו משני הצדדים, מלבד מה שהיה בזה ענין השגחיי שיצא ה' להכות במחנה האויב והשמיע קול צעדה עד שהיה נס וטבע יחד, וחוץ מזה בא לנסות את דוד בדבר אשר לא עמד בו שאול ולא המתין על שמואל ובעבור זה נלקח המלוכה ממנו ודוד שמר מצוה ולא בטח על גבורתו וא"ל אז תחרץ כי אז יצא ה' כי ההשגחה דבקה עם האמונה והנס דבק עם הבוטח, והגם שבפעם הראשון נצחם בדרך הטבע האמין בה' כי עתה לא יכם רק אם יצא ה' לפניו, ולכן ויכם מגבע וכו':