שְׁמוּאֵל ב׳ ה׳ · כ״א

וּשְׁבַקוּ תַּמָן יַת טַעֲוַתְהוֹן וְאוֹקֵידִינוּן דָוִד וְגַבְרוֹהִי:

וישאם. ושרפם, כמו (נחום א ה): ותשא הארץ מפניו, ובמשנה (ראש השנה פרק ב משנה ב): משיאין משואות:

וישאם דוד ובד"ה (א' יד, יב) כתוב וישרפם, ופי' חכמינו זכרונם לברכה (ע"ז מד) שתחלה התחילו לשרפם ובתוך כך בא אליהם אתי הגתי שהיה עובד אלילים ובטלום (כי העובד אלילים מבטל עבודה זרה שלו) ואז נשאום עמם, ולכן בד"ה קראם אלהיהם טרם שבטלום ופה קראום עצביהם אחר שבטלום משם אלהות: