וּתְקֵיף לְאַבְנֵר לַחֲדָא עַל פִּתְגָמֵי אִישׁ בֹּשֶׁת וַאֲמַר הֲלָא רֵישָׁא דְכַלְבָּא אֲנָא מִכְּעַן הֲוֵיתִי גְבַר הֶדְיוֹט לִשְׁאָרָא דְבֵית יְהוּדָה יוֹמָא דֵין אַעְבֵּיד טִיבוּ עִם בֵּית שָׁאוּל אֲבוּךְ עִם אֲחוֹהִי וְעִם רַחֲמוֹהִי וְלָא מְסַרְתִּיךְ בִּידָא דְדָוִד וּמִכְּעַן אַתְּ מַסְעַר עָלַי חוֹב אִתְּתָא יוֹמָא דֵין:
הראש כלב וגו׳. רצה לומר: מדוע בזיתני, וכי אינני שר וממונה על אנשי מלכותך וכי אני ראש וממונה על הכלבים במלכות יהודה אנשי מלחמתך אשר שנאת, כאומר לא יאות לבזות כי אם לשונא ושפל אנשים, ולא לאיש כמוני שאין בי אחת מהם:
היום אעשה חסד. רצה לומר: האם מהיום ראוי לי שאעשה חסד וכו׳:
ולא המציתיך. רצה לומר: אחר שעד הנה לא המציתיך ביד דוד, ואתה גמלתני הרע כי תפקוד עלי עון הפילגש:
אחיו. קרוביו:
מרעהו. אוהביו:
המציתיך. ענין הזמנה ומסירה, כמו (ויקרא ט יג): ואת העולה המציאו אליו:
ותפקוד. ענין זכרון:
השאלות: לשון הראש כלב אנכי וכו' מוקשה, ולמה כפל מלת היום?:
הראש כלב רצה לומר שראוי למלך לשמור אף כבוד שריו הקטנים מצד שהם נאמנים אליו ועובדים אותו וכן ראוי שישים כבוד לשר צבא הגדול מצד עצמות מעלתו אף שיהיה שר צבא אויביו וכ"ש לשר צבא של חילו שראוי שישמור כבודו מצד שני פנים, מצד גודל מעלתו, ומצד עבודתו, ואתה מבזני כאילו יש בי שני החסרונות, כאילו אני ראש הכלבים, רצה לומר ראש הפחותים ולא של חילך רק של חיל אשר ליהודה, ולא זאת אלא כי עשית זאת שלא בחכמה, שהיה לך לנטור דבר זה בלב לעת אחר שלא תצטרך אלי ולא תירא ממני, ואיך היום שאתה צריך אלי, א. כי אעשה חסד עם בית שאול וכו', ב. שראוי שתירא ממני כי לא המציתיך ביד דוד שאתה בידי כחומר ביד היוצר ואיך תפקד עלי עון האשה היום שזה סכלות גדול:
והנה סבב הש"י אשר לו נתכנו עלילות שנולדה קטטה בין אבנר ובין איש בושת והשתדל מפני זה אבנר להמליך דוד על כל ישראל כי מה' היתה לו המלוכה וראוי שלא יעלם ממנו כי לא נטמאה מיכל עם פלטי בן ליש שאם הדבר כן היתה אסורה לדוד ואולם מה שהזכיר הכתוב מבני מיכל הם מבני מרב אחותה ומיכל גדלה אותם ומפני שגדלה אותם נקראו בניה ולזה אמר שילדה אותם לעדריאל המחולתי שהיה בעלה של מירב:
