שְׁמוּאֵל ב׳ ג׳ · י״ב

וּשְׁלַח אַבְנֵר אִזְגַדִין לְוַת דָוִד מֵאַתְרֵיהּ לְמֵימָר מְקַיְמָנָא בְּמַן דַעֲבַד אַרְעָא לְמֵימַר גְזַר קַיָמָךְ עִמִי וְהָא יְדִי עִמָךְ לְאַסְחָרָא לְוָתָךְ יַת כָּל יִשְׂרָאֵל:

תחתיו לאמר. רצה לומר: שלח מלאכים ממקומו, שיאמרו בשבועה ׳למי ארץ׳, רצה לומר: נשבעים אנו במי שהארץ שלו, כי לה׳ הארץ, ודבר השבועה היתה אשר בלב ידבר לאמר: כרתה ברית עמי, להיות לי לאוהב, ויהיה כח ידי עמך וכו׳:

תחתיו. במקומו:

להסב. לסבב:

השאלות: מהו תחתיו, ומהו לאמר למי ארץ?:

מלאכים תחתיו רצה לומר שהיו המלאכים מורשים מאתו שהם יעמדו תחתיו ובמקומו ותהיה ידם כידו, וזה לשני דברים, א. לאמר למי ארץ שהם יאמרו ויחרצו למי שייך הארץ, ומי המולך עליה, כי אחר שעל זה לחמו עד עתה, למי הארץ, ואבנר לחם מצד שאול, אם יודה כי הארץ לדוד והוא ימשול עליה פסקה המלחמה, שכך חק הלוחמים שאם השר צבא מוסר העיר או המדינה מעשיו קיימים, ב. לאמר כרתה בריתך אתי שהם יעמדו תחתיו לכרות ברית עם דוד, ובזה יתחייב להאסף אליו כל מלכות ישראל: