שְׁמוּאֵל ב׳ כ״ד · כ״ב

וַאֲמַר אֲרַוָן לְדָוִד יִסַב וְיִסַק רִבּוֹנִי מַלְכָּא דְתַקִין בְּעֵינוֹהִי חֲזֵי תּוֹרַיָא דִכְשֵׁרִין לַעֲלָתָא וּמוֹרִיגַיָא וּמָנֵי תוֹרַיָא לְאָעַיָא:

יקח ויעל. יקח הגורן למזבח, ויעלה עליו משלי את הטוב בעיניו, ראה הבקר מוכן לעולה וגו׳:

וכלי הבקר. וגם שאר כלי הבקר יהיו לעצים, להבעיר האש על המזבח:

והמרגים. הוא לוח עץ ובתחתיתו תחובים אבנים דקים, ובו דשים התבואה, וכן (ישעיהו מא טו): למורג חרוץ:

המוריגים. הם כלים מעץ דשים בהם התבואה:

וכלי הבקר. הם הכלים שיש בהם עצים המוכנים לחרישה ולהיישיר כמו דרבן ומה שידמה לו ובספר דברי הימים זכר שכבר נתן ג"כ ארונה החטים שכבר היה בגרן למנחה ושם זכר שכבר נתן דוד במקום שקלי זהב מספר שש מאות והנה אחשוב שהגרן עם הבקר קנה דוד בכסף שקלים חמשים לבנות שם מזבח ולהעלות הבקר לעולה ואולם המקום ההוא בכללו שנבנה בית המקדש שם קנה בשש מאות שקלי זהב וזהו אמרו לפי מה שנזכר בספר דברי הימים זהו בית ה' האלהים וזה מזבח לעולה לישראל כי זה ממה שיורה שכבר קנה המקום שנבנה בו בית המקדש: