וַיֹּ֩אמֶר֩ דָּוִ֨ד אֶל־יְהֹוָ֜ה בִּרְאֹת֣וֹ ׀ אֶֽת־הַמַּלְאָ֣ךְ ׀ הַמַּכֶּ֣ה בָעָ֗ם וַיֹּ֙אמֶר֙ הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֤י חָטָ֙אתִי֙ וְאָנֹכִ֣י הֶעֱוֵ֔יתִי וְאֵ֥לֶּה הַצֹּ֖אן מֶ֣ה עָשׂ֑וּ תְּהִ֨י נָ֥א יָדְךָ֛ בִּ֖י וּבְבֵ֥ית אָבִֽי׃ {פ}
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
וַאֲמַר דָוִד קֳדָם יְיָ כַּד חֲזָא יַת מַלְאָכָא דְמִקַטֵל בְּעַמָא וַאֲמַר הָא אֲנָא חָבִית וַאֲנָא סְרָחִית וְאִלֵין עַמָא דְאִינוּן כְּעָנָא בְּיַד רַעְיָא מָה עֲבָדוּ תְּהֵי כְּעַן מָחֲתָךְ בִּי וּבְבֵית אַבָּא:
אנכי חטאתי. רצה לומר: אני הסיבה בהמגפה הזאת:
ואלה הצאן. רצה לומר: בני העם:
ידך. מכת ידך, זו הדבר:
העויתי. מלשון עון:
ויאמר דוד אל ה' בראותו את המלאך המכה בעם. על ידי שראה שהמלאך לא יגע בו הגם שראהו, ורק נטה חרבו לצד העם: הלא אנכי חטאתי וגם העויתי. כנ"ל (פסוק י, הבדלם) ולמה יעניש את העם בעבורו שהוא החוטא:
