שְׁמוּאֵל ב׳ כ״ב · כ״ו

עִם אַבְרָהָם דְאִשְׁתְּכַח חֲסִיד קֳדָמָךְ בְּכֵן אֲסְגֵיתָא לְמֶעֱבַּד חִסְדָא עִם זַרְעֵיהּ יִצְחָק דַהֲוָה שְׁלִים בִּדְחַלְתָּךְ בְּכֵן אַשְׁלֵמְתָּא מֵימַר רְעוּתָךְ לְמֶעְבַּד עִמֵיהּ:

עם חסיד וגו׳. רצה לומר: כן דרכך להתנהג בחסד עם החסיד:

גבור. ענינו כמו גבר, וכן נאמר בתהלים (יח כו), והוא תרגום של איש:

עם חסיד תתחסד. אמר שהש"י עושה חסד לחסידים לא יענשם בחטאיהם באופן ענשו זולתם וכאילו אמר זה על החסד שעשה לו הש"י בדבר חטאת בת שבע והנה על חטאת קטן ממנו נענש שאול העונש הנפלא שנזכר בזה הספר ואמנם היה זה כן כי דוד היה רצונו שלם עם הש"י ומשתדל תמיד לעשות הישר והטוב בדברים וזה מבואר מספורי דוד אשר תמצא מהם מה שיורה על חסידות דוד הוראה נפלאה אלא שנתגבר יצרו עליו על דבר בת שבע ולא יכול לנצח אותו ואולם שאול נמצא ענינו בהפך זה עד שכבר תמצא ששאול היה רוצה להכחיש דברי הנביא כשגנה אותו על חטאו ולא היה בוש מזה ואולם דוד הודה תכף ואמר חטאתי לה':