שְׁמוּאֵל ב׳ כ״ב · ט״ז

וְאִתְחַזִיאוּ עוּמְקֵי יַמָא אִתְגְלִיאוּ שַׁכְלוּלֵי תֵבֵל בִּמְזוֹפִיתָא מִן קֳדָם יְיָ מִמֵימַר תְּקוֹף רוּגְזֵיהּ:

ויראו. היו נראים קרקעות מי הים, כי נבקעו המים:

יגלו וגו׳. כי נבקע הארץ:

בגערת. בעבור גערת ה׳ בהקמים עלי:

מנשמת. מנשיבת רוח אפו, והכל הוא בדרך משל:

אפיקי. כן יקרא המים הנגרים בחוזק ורודפים, וכן (איוב ו טו): כאפיק נחלים:

מנשמת. מלשון נשימה ונשיבת הפה:

ויראו אפיקי ים. הם מעמקי ים:

יגלו מוסדות תבל. הם המקומות השפלים שאצל מרכז הארץ כאילו יאמר שהדברים הנסתרים שלא חשב איש שיתחדשו נתחדשו באלו הפעולות הנפלאות השופעת מהש"י והמשל כי לא חשב איש שיתחדש מהרע לשאול ולבניו בהר הגלבוע אשר נגלה בו מה שרצה הש"י לתת הממלכה לדוד שאם נשאר יהונתן לא היה דוד חולק עמו על דבר המלוכה ולזה סבב הש"י שמתו יחד וגם ענין איש בשת לא עלה בלב אדם שיהיה כך ר"ל שתתחדש מריבה בינו ובין אבנר ושיקומו עליו אנשים להרגו על משכבו בביתו: