וַיָּ֥קׇם הַמֶּ֖לֶךְ וַיֵּ֣שֶׁב בַּשָּׁ֑עַר וּֽלְכׇל־הָעָ֞ם הִגִּ֣ידוּ לֵאמֹ֗ר הִנֵּ֤ה הַמֶּ֙לֶךְ֙ יוֹשֵׁ֣ב בַּשַּׁ֔עַר וַיָּבֹ֤א כׇל־הָעָם֙ לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וְיִ֨שְׂרָאֵ֔ל נָ֖ס אִ֥ישׁ לְאֹהָלָֽיו׃ {ס}

וְקָם מַלְכָּא וִיתֵיב בְּתַרְעָא וּלְכָל עַמָא חַוִיאוּ לְמֵימַר הָא מַלְכָּא יָתֵיב בְּתַרְעָא וַאֲתָא כָל עַמָא לָקֳדָם מַלְכָּא וְיִשְׂרָאֵל אַפִּיךְ גְבַר לְקִרְווֹהִי:

הגידו. הרואים אותו יושב בשער:

ויבא כל העם. בא לראות פניו:

וישראל. אותם שהיו עם אבשלום:

וישראל נס איש לאהליו אמר זה שנית כהוצעה אל מה שיספר אחר זה שהיה כל העם נדון להשיב את המלך, רק על ידי שנסו איש לאהליו היו כצאן מפוזרות ואין מקבץ אותם: