שְׁמוּאֵל ב׳ י״ט · ז׳

לְמִרְחַם יַת סַנְאָיִךְ וּלְמִסְנֵי יַת רַחֲמָיִךְ אֲרֵי חַוֵיתָא יוֹמָא דֵין אֲרֵי לֵית לָךְ רַבְרְבִין וְעַבְדִין אֲרֵי אֲנָא יְדַעְנָא יוֹמָא דֵין אֲרֵי אִלוּ אַבְשָׁלוֹם קַיָם וְכוּלָנָא יוֹמָא דֵין מִתְקַטְלִין אֲרֵי בְכֵן כָּשַׁר בְּעֵינָךְ:

לאהבה. להיות אוהב את שונאיך להתאבל על מותו וממילא שנואים לך אוהביך הממלטים נפשך, על כי רע בעיניך הריגתם אותו:

כי הגדת היום. רצה לומר: באבלך זה, כאלו תגיד שאין לך שרים ועבדים, רצה לומר: שאינם חשובים לכלום, כמוהם כאין, ואין לך ביוש גדול מזה:

כי ידעתי היום. בצערך זה, יודע אני שהיה ישר בעיניך שאבשלום ישאר חי, וכולנו נמות, כי הלא אי אפשר אשר שנינו נגבר במלחמה, כי אם האחד יפול, והואיל ואתה מיצר בנפילת בנך, יורה שהיה ישר בעיניך בהפכו, ונראה מזה שאין אנו חשובים בעיניך לכלום, ולכלימה תחשב לנו:

לו אבשלום. אם אבשלום, כמו (שופטים ח יט): לוא החייתם:

ב. שאף אם תאמר שלא רצה להרגך רק לתפוש מלכות לבד, הלא עשה זה בעזרת אויביך, ואם היה נשאר בחיים ותמלא רצונו היה נסבה לאהבה את שונאיך ולשנא את אוהביך, כי אז היה נוקם באוהבי המלך שלחמו אתו, ומגדיל את אויביו, ג. שהגם אם זה טוב בעיניך מצד אהבתך לבנך, המלך ראוי להשקיף בענין כזה על שריו ועבדיו שהם עמודי מלכותו, ולא יחוס על אהבת בניו, כי עניני המלוכה והכלל יקר בעיני המלכים יותר מעניני ביתם ועניניהם הפרטים, ואם כן הגדת היום כי אין לך שרים ועבדים, עד שתביט על עניני בנך יותר מעניני הכלל, ד. הלא אם היה חי היתה המלחמה נמשכת עד שאחד ינצח בהכרח, ואם כן גלית דעתך כי טוב יותר בעיניך, שיהיה הוא חי ואנחנו מתים, אחר שרע בעיניך מה שנצחנו אנחנו, וכולנו חיים והוא מת תחתינו: