וּבַרְזִלַּי֙ זָקֵ֣ן מְאֹ֔ד בֶּן־שְׁמֹנִ֖ים שָׁנָ֑ה וְהֽוּא־כִלְכַּ֤ל אֶת־הַמֶּ֙לֶךְ֙ בְּשִׁיבָת֣וֹ בְמַחֲנַ֔יִם כִּי־אִ֛ישׁ גָּד֥וֹל ה֖וּא מְאֹֽד׃

וּבַרְזִלַי סִיב לַחֲדָא בַּר תַּמְנָן שְׁנִין וְהוּא סוֹבַר יַת מַלְכָּא בְּמִיתְבֵיהּ בְמַחֲנַיִם אֲרֵי גְבַר רַב הוּא לַחֲדָא:

בשיבתו. בעת אשר ישב במחנים:

איש גדול. בעושר רב:

כלכל. ענין ספוק המזון, כמו (בראשית מה יא): וכלכלתי אותך:

וברזלי רצה לומר שנהג עמו כבוד מג' טעמים, א. מצד זקנותו, ב. והוא כלכל וכו' להשיב טובה, ג. כי איש גדול הוא:

בשיבתו במחנים. ר"ל בישיבתו במחנים או ירצה בזה שהוא כלכל אותו בשובו במחנים: