שְׁמוּאֵל ב׳ י״ט · כ״ט

אֲרֵי לָא הֲוָה כָּל בֵּית אַבָּא אֱלָהֵין גַבְרֵי חַיָבֵי קְטוֹל לְרִבּוֹנִי מַלְכָּא וְשַׁוֵיתָא יַת עַבְדָךְ בְּאָכְלֵי פְתוֹרָךְ וּמָה אִית לִי עוֹד זְכוּ וּלְמִקְבַּל עוֹד קֳדָם מַלְכָּא:

אנשי מות. על ששאול בקש נפשך, ועם כל זאת עשית עמי צדקה להיות מאוכלי שלחנך, בעבור צדקת אבי יהונתן:

ומה יש לי. זולת זה מה יש לי עוד צדקה ולזעוק עוד בעבורה, להטיב עמי בדבר הנחלה:

אנשי מות. רצה לומר חייבי מיתה:

ותשת. ותשם:

כי רצה לומר אחר שהשדה שנתת לי הוא צדקה, וכן הוספת צדקה וחסד אחר מה ששמתני מאוכלי שולחנך (תחת שכל אנשי שאול היו ראוים למות) איך אבקש צדקה אחרת שהיא השדה, וכ"ש איך אזעוק כאילו לקחת ממני את שלי:

כי לא היה כל בית אבי כי אם אנשי מות לאדוני המלך. הנה אמר זה על רוב הרדיפות שרדף שאול את דוד: