וַתְּהִי־שָׁ֧ם הַמִּלְחָמָ֛ה (נפצות) [נָפ֖וֹצֶת] עַל־פְּנֵ֣י כׇל־הָאָ֑רֶץ וַיֶּ֤רֶב הַיַּ֙עַר֙ לֶאֱכֹ֣ל בָּעָ֔ם מֵאֲשֶׁ֥ר אָכְלָ֛ה הַחֶ֖רֶב בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃

וַהֲווֹ תַמָן עַבְדֵי קְרָבָא מִתְבַּדְרִין עַל אַפֵי כָל אַרְעָא וְאַסְגִיאַת חַיַת חוּרְשָׁא לְקַטָלָא בְעַמָא מִדְקָטִילַת חַרְבָּא בְּיוֹמָא הַהוּא:

נפוצת. היתה מפוזרת על כל הארץ אשר הם עליה:

וירב היער וגו׳. יותר הכה בהם היער בהכשלם בו, מאשר הכו בהם אנשי דוד בחרב:

וירב. מלשון רבוי:

ג. ותהי שם המלחמה נפוצת, שהתחילו לברוח ונפוצו איש איש לבדו, שזה תכלית המפלה, ד. וירב היער על ידי שנפוצו ברחו אל היער ונמחצו מעצי היער ומחיתו טרף:

ותהי שם המלחמה נפוצת על פני כל הארץ. ידמה כי מפני נפילת ישראל ביד עבדי דוד נפל מורך בלבבם והיו נפוצים אנשי המלחמה הנה והנה על פני כל הארץ עד שהרבתה חית היער להשחית בעם כמו מה שהשחיתה החרב: